סיכום לבגרות הדבר מאת אלבר קאמי

הדבר נכתב בסמוך לסיומה של מלחמת העולם השנייה, והוא פורסם ב1947. המשפט הראשון בספר מנסה להכניס את הלילה למסגרת הסטורית ברורה. על ידי ציון המקום ורמז לזמן. בתוך הרמז ישנם רמזים לאנושות מודרנית – יש מכוניות מטוסים מבריקים עתונים וכדומה.

מצד שני עולה ברקע תקופת ימי הבניים – המגפה עצמה, איש הדת הקנאי שמרעים בקולו בזכות העונש.חוסר האונים של הרופאים. אבל שוב – ריכוז וכבשנים, ניתוקים ונכר תיאור חיי ההמונים בערים מודרניות.

מדובר ביצירה מעבדה, התקין לעצמו מעבדה בשם בדיקת עמדות שונות של האדם מול רוע העולה לאן שיעור על סכום כל כוחותיו של האדם. קאמי בחר לומר את דעתו על עולם ועל האדם הנתון בתוכו בתצורת משל.הספר נכתב בתצורת כרוניקה אותנטית על מגפת דבר על עיר מנותקת.

הדבר – כל מה שמביא על העולם אסון. סבל וייסורים והרגשת חוסר אונים שלא באשמתו.

כך הבלתי ברור כל הבלתי מוסבר, הבלתי רציונלי. כם כופו דל האדם מתייצב כנגדו.

הספר מתאר עמדות שונות מול הדבר. לפי קאמי (יוצר הספר) העולם הוא רע אבל האדם מסוגל להיות טוב , אם תשכוםן בנפשו אהבה ואם יראה את הזולת. מעל לכל עומד צו של פעולה, של מאבק ולו חסר הגיון זה הכח היחיד שמסוגל לעניק משמעות לחיים.

הכומר הישועי פנלו:

הכנסייה בה הוא נושא את דרשתו הראשונה מלאה באנשים. הוא פונה אל הציבור בתואר אתם והוא משתמש מאוחר ביותר ב עליכם – משמע שהוא הוציא את עצמו מן הכלל. פנלו הפקיע את עצמו מהסולידריות עם האדם והתייצב ללא היסוס לצת דינו הצודק של אלוהיו. פנלו לא רק מצדיק את הנגף אלא אף משרת אותו הוא משריש בהל שומעיו את רגש האשמה – רגש מרפה ידיים ומפרק התנגדות . הוא בעצם שובר באדם את האמונה בכוחות עצמו.ובכל כח ארצי שיכול להושיט עזרה. יש רק אפשרות אחת לעזרה והם רחמי השמיים. כל מאבק או ריפוי עם הנגע זה פעולה הנוגדת את רצון האל.

מוות אחד ברומן הוא בלתי נשכח, מותו של פיליפ שעינוייו הוארכו על ידי הנסיוב. את כל גיבוריו ריכז הסופר סביב מטתו של הילד הגוסס.הילד הוא בוודאי תמים חף מפשע. גם פנלו אחרי שכבר מעל  בעצמו בתורתו ודרשתו הוא הצטרף מזמן לשורות המתנדבים במאבק בדבר. פנלו נבוך ומתייסר נוכח גסיסתו ומותו של הילד.

בדרשה השנייה של האב הופך ה״אתר״ ל״אנחנו״ נושא הדרשה הוא האמונה: צריך לבחור בין אהבת אלוהים שפרושה קבלה של איסורים בלתי מובנים לאדם. לבין שנאת אלוהים על מעשיו הנסתרים מבינתנו. ואז פנלו שואל מי יעיז לבחור בשנאת אלוהים. עמדה זו מצילה אותו מכפירה. זמן קצר לאחר הדרשה השנייה שלו פנלו מת.הוא מת כי הוא השלים עם מותם של אנשים וילדים, שהציל את עולמו הרוחני המחיר יסוריהם.

פנלו מייצג את אותה דתיות השלימה עם יסוריי אדם והצדיקה אותם גם כאשר זועזעה לא נתמידה. היא   אמצה לעצה מוצא גם אם דחוק נגד האדם.

טארו:

האיש שגר במלון, חסר בית, מולדת, השתייכות קשרים חברתיים כלשהם. אדם תלוש הוא מהלך בכל המקומות הוא מחוייך מסתכל.

טארו הוא הראשון שמציע לארגן את המאבק נגד המחלה, בהתנדבות. כאילו חיכה להזדמנות כזו כדי לגלות בה אמצעי להגשמה עצמית. במהלך העלילה אנו לומדים על טארו בעיקר עם השיחור עם דר׳ רייה. העמדות שלהם במבחן הגדול של הדבר הן לכאורה דומות. אבל המרחק בנהם אפילו תהומי. טארו דוחר בדר׳ רייה להודות בכך שכל ניצחוני=ותיו של המחלה הם ארעים ובסופו של דבר החיים הם תבוסה שאין לה קץ. נסיון חייו של טארו הצמיח בו משאלה אחת, להיות תמיד לצד הקורבנות. הוא הרבה אחרי הנמקה של מעשיו ובסוס עמדתו. משאלתו הבסיסית היא להיות קדוש חילוני.  מוסרו של טארו מגיע מראשו ללא מגע בליבו. יש בעשייתו של טארו משהו כמעט אגואיסטי. המסר לא רק המעשים חשובים אלא חשוב מה שמניע אותם.

לכן טארו מת בשלהי הנגף. בזכות מעשיו זכה להקלות. מותו מתרחש בבית ידידיו כשהוא מוקף בדאגתם חנגד ענייה מחומות של מרת רייה.

קוטאר:

אנו פוגשים את קוטאר לראשונה באמצעות פתק שנמצא על דלתו המעיד כי תלה את עצמו. הוא ניצל על ידי הד״ר רייה שהוזעק על ידי גראון. הוא היחיד שהשלים עם הדבר, הוא שימש לו מגן מפני החוק עמו הסתכסך. קוטאר פרח בזכות הדבר – עסקיו השתפרו אורח חייו השתפר. הוא נבהל מכל שמועה על דעיכת הדבר. כיוון שזה הגן עליו ממאסר.

קוטאר חייב למות מכיוון שהוא בעד הדבר הוא הסכים עם מות אחרים והפיק רווח אישי עם מות אחרים והפיק רווח אישי מהכאוס. בסיום הרומן שוטרים מכים אותו למוות – הדר׳ רייה מסב את פניו כמאשר את גזר דינו של קוטאר.

אשמתו של קוטאר: חוסר הזדהות עם האדם.

שלושת גיבורי הרומן שזכו לחיות – הדר׳ רייה, גראון ורמבר. המכנה המשותף הוא אהבה.

שלושתם כלל לא שמרו על עצמם בימי הנגף, ובכל זאת זכו לחיות.

גראון – יש לו אהבה פסיבית, יש לו גם אהבה פעילה יוצרת אדם צנוע שנחלץ לסיוע בימי הדבר. הוא חלה  בדבר והחלים. יצירת חייו נשרפה אך הוא זכה לציקון יצירתו.

רמבר – נקלע לעיר במקרה גורלה לא מעניין אותו. אין לו שום שייכות לעיר הזאת, הוא כתב שבה לעשות כתבה בעיר. כל רצונו הוא לצאת מן העיר הנגועה ולשובב לאהובתו בפריז. רייה מעודד אותו במאבקו לצאת מן העיר.לרמבר זכות לאבק על אושרו ואהבתו.

כשמגיעה ההזדמנות לעזוב את העיר, רמבר מפתיע ומחליט להשאר בעיר ההסבר שלו: אם יסתלק יחוש חרפה רגש זה יפריע לו לאהוב את אהובתו. רמבר נשאר בעיר ונשאר בחיים וברכבת הראשונה אהובתו מגיעה אליו.

הד״ר רייה – מפיו של הדר׳ רייה לא שמענו הסבר תאורטי למעשיו. זה יאוש? אם כן מדובר ביאוש מיוחד– יאוש פעיל, מצווה מאבק. לדר׳ שתי אהבות גדולות – אשתו חולה השוהה מחוץ לעיר ואמו שנמצאת איתו בימי הנגף. עם דעיכת הדבר הוא מקבל את בשורת מות אשתו אולי כדי להדגיש את חוסר ההגיון בעולם. רייה משמש כרופא שנים רבות ועדיים לא השלים עם מיתת חולה. הוא אינו עשיר במיוחד, בכל זאת הוא מטפל בחולים ענייםבפרברי העיר בחינם.  מגן על חוליו בעקשנות בעקביות בכל יכולתו למרות שניצחונתיו ארעיים ובסוך תמיד צפוייה תבוסה. הוא לא זקוק כמו טארו לפילוסופיה של קדושה חלילונית, לא זקוק לשום הנמקה ושום הסבר למעשיו. מספיקב לו אהבה חובה יושר. די לא במניעים הללו. הוא חש סולידריות עם אותם אנשים סביבו כולם נקלעו יחד לצרה לאסון.שום בטחון במפלה לא מקנה זכות להניח את הנשק – אסור להפסיק להלחם. סיכומו של קאמי שקולו בוקע מגרונו של דר׳ ריה – נגד העולם ובעד העולם. אין מנוס מהדבר כי הטא מטבעו של העולם אפשר לנסות להתגונן –  בכוחו האהבה –לאדם לאישה לאומנות.

הספר עוסק הנרר, ניתוק, בדידות ועזיבה אנושית.

פעם פגע הנרר בודדים, במנדדים בחולים. הרבה סיבות גרמו להגברתה של התופעה אחת מיהן היא התרוקנותם של השמיים מאלוהים (חילון). זאת בנוסף לתהליכים הסטוריים סציולוגים ריכוזים המגבירים את רגש האלמוניות (העיור). כשלונן של אמונות גדולות שבאו במקום אלוהים. האדם נסוג אל חייתיות שלוחת רסן. כל זאת לצד אנשות מודרנית.

אלבר קאמי והפילוסופיה של האבסורד

היסוד הבולט ביותר ביצירה הוא קיומו של רוע שיש להאבק בו. השאלה המרכזית כיצד יש לחיות בעום הזה? לאדם בעולם יש פיתוי מתמיד להתאבד מתוך תחושת אבסורד. למה קיימת בעולם תחושת אבסורד הקיום מורכב מאוסף של רגעים עוקבים ללא הקשר של משמעות אחד המאחד ומעניק משמעות לכידה.כלומר האדם מתנסה בשגרה שאיו לה משמעות כללית מאוחדת. המחר הוא התקווה ובכך הוא האוייב של הקיום הקונקרטי (כאן ועכשיו).

הנוכחות של המוות עצם נוכחות המוות מעוררת את האבסורד. האיימה מהמוות חושפת את התחושה העמוקה לחיות.

חווית הניקור מן העולם – העולם זר ומאיים אנו לא מסוגלים להבינו באמת.

האבסורד – סוג של יחס בין האדם לעולם.האדם היה רוצה בהירות מובנות רציונליות  אבל העולם לא מספק לנו את זה. אז איך לחיות בעולם הזה לפי קאמי.