סיכום אזרחות לבגרות – הכרזת העצמאות

מסמך ההכרזה על מדינת ישראל שנחתם על ידי דוד בן גוריון וחברי מועצת העם (נציגי הישוב היהודי בא”י)

הוכרזה בה’ באייר תש”ח/ 14 במאי 1948, בתל אביב, בעיצומה של מלחמת העצמאות.

כוללת שלושה חלקים: חלק היסטורי (לגיטימציה), חלק מעשי/ביצועי/אופרטיבי, חלק הצהרתי (אופי המדינה/ עקרונות, פניה לגורמים שונים).

הכרזת העצמאות היא המסמך המכונן של מדינת ישראל שבישר על הקמתה של מדינת ישראל. את המגילה הקריא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות שנערך במוזיאון תל אביב הישן (שדרות רוטשילד 16, תל אביב) ביום שישי, ה’ באייר תש”ח, 14 במאי 1948 ,בשעה 16:00, 8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, בעיצומה של מלחמת העצמאות. מסמך ההכרזה נחתם על ידי דוד בן גוריון וחברי “מועצת העם” -נציגי הישוב היהודי בארץ ישראל. המסמך כולל הכרזה על הקמת המדינה, הצדקות שונות להכרזה זו, הצהרת כוונות לגבי אופייה של המדינה ופניות לגורמים שונים.

החלק הראשון, ההיסטורי ( ” בארץ ישראל קם העם היהודי…” )  – הוא מעין מבוא המתאר מאורעות היסטוריים חשובים בעברו של העם היהודי. מוצגים בו תיאור של הקשר ההיסטורי בין עם ישראל לארץ ישראל וההצדקות להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל: –  יש בו הצדקות שונות  (מקורות הלגיטימציה) להקמת המדינה. נהוג לחלק את  ההצדקות לשלושה סוגים:

הצדקה היסטורית– הצדקה הנובעת מן הכמיהה במהלך הדורות של העם היהודי לארצו. היא נובעת מאירועים ופעולות מן העבר המצביעים על קשר בין עם ישראל לארץ ישראל: קשר היסטורי מתקופת התנ”ך. בא”י העם היהודי התעצב ויצר נכסי תרבות ובראשם התנ”ך. במהלך הגלות העם היהודי המשיך בתקווה ובמאמץ לשוב לא”י. העליות השונות, הקמת היישובים בארץ ישראל, הפרחת השפה העברית והשאיפה לעצמאות ממלכתית. השתתפות הישוב היהודי במלחמת העולם השנייה הקנתה לו את הזכות להימנות על העמים באו”ם. השואה הוכיחה את ההכרח בפתרון בעיית האנטישמיות על ידי מדינה יהודית. (פסקהראשונה -” בארץ ישראל קם העם היהודי…” פסקה שלישית  ” מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה…”).

הצדקה משפטית-בינלאומית– הצדקה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל הנובעת מהצהרות ומסמכים בינלאומיים שהכירו בלגיטימציה של עם להקים מדינה. הכרה של מדינות ,או ארגונים בינלאומיים בזכותו של עם ישראל למדינה בארץ ישראל. לדוגמא: הצהרת בלפור, כתב המנדט, החלטת האו”ם על החלוקה. (פסקה חמישית  ” זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב’ בנובמבר 1917..” וכן ,  ” ב 29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בא”י” ).

הצדקה טבעית/אוניברסאלית– הצדקה הנובעת מהזכות הטבעית של כל עם לשאוף למדינה ריבונית. הזכות להגדרה עצמית היא מושג משפטי בינלאומי שפירושו: זכותו של עם להחליט באופן חופשי, ללא התערבות חיצונית של מדינות אחרות, על הקמת מדינה בשטח מסוים ולקבוע את צורת השלטון בה. לעם היהודי, כמו לכל עם, יש זכות טבעית להגדרה עצמית.(” זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי לחיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית”).

החלק השני של ההכרזה מתייחס להווה הוא חלק מעשי-אופרטיבי-הקמת המדינה

(החל מ-” לפיכך התכנסנו אנו חברי מועצת העם…” )והוא היחיד התקף מבחינה משפטית. חלק זה כולל את ההכרזה עצמה, שם המדינה, מועד ההכרזה, המוסדות וסדרי השלטון במדינה.

העקרונות הדמוקרטיים המופיעים בחלק השני של ההכרזה

בחירות  (עקרון הגבלת השלטון )–”  ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה ” המדינה תקיים בחירות דמוקרטיות. המדינה תתנהל באמצעות מוסדות דמוקרטים נבחרים.

שלטון החוק – ” בהתאם לחוקה שתיקבע…לא יאוחר מ1 אוקטובר 1948 “

הפרדת רשויות – ” תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית ( כנסת ) ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית ” .

החלק השלישי של ההכרזה מתייחס לעתיד הוא חלק הצהרתי-אופי המדינה, ופניות אל גורמים שונים

(החל  מ ” מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות..” )  יש בו עקרונות בדבר אופייה של המדינה שתקום. הכרזת העצמאות הניחה את שני יסודות המשטר במדינת ישראל (עקרונות המדינה):

א. ישראל היא מדינה יהודית ומדינת העם היהודי

ב. ישראל היא מדינה דמוקרטית שערכי השוויון והחירות לכל אזרחיה הם הערכים המרכזיים (למרות שהמילה דמוקרטיה לא מופיעה במפורש).

זוהי הצהרת כוונות ,ה” אני מאמין ” לגבי אופייה   של המדינה.

המאפיינים היהודיים של המדינה הבאים לידי ביטוי בהכרזת העצמאות-ההכרזה על הקמת המדינה כמדינה יהודית – “בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – היא מדינת ישראל”.

-יעד לאומי: קיבוץ התפוצות – “מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות”.

-קריאה לעם היהודי – “אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין, ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל”. משמע-המדינה היא לא  רק מדינת היהודים בארץ אלא גם מדינת היהודים בתפוצות.

-נקבע כי המדינה תושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל

המאפיינים הדמוקרטיים של המדינה הבאים לידי ביטוי  בהכרזת העצמאות

-הכרזה על הקמת מוסדות דמוקרטים –קיום בחירות וכינון חוקה.

-המדינה תקיים שוויון זכויות חברתי מדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. זהו מימוש של הזכות   

 לשוויון. המדינה תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. מימוש ערך החירות.

-המדינה תהיה נאמנה לקרונות של מגילת האו”ם

-בהכרזה יש קריאה לערבים להשתתף בבניין המדינה על בסיס אזרחות מלאה ושווה.

-בהכרזה יש הבטחה להעניק לערבים נציגות מתאימה בכל מוסדות המדינה.

-בהכרזה יש התייחסות לשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות. מימוש ערך השוויון.

-בהכרזה יש התייחסות לפיתוח הארץ לטובת כל תושביה מימוש ערך השוויון.

 הצהרות  ופניות

• פנייה אל ארגון האומות המאוחדות : מדינת ישראל מצהירה על נאמנותה לעקרונות מגילת האומות המאוחדות. המדינה מצהירה על נכונותה לשתף פעולה עם האו”ם בהגשמת החלטת האו”ם מיום 29 נובמבר 1947, ולפעול להקמת אחדות כלכלית  בארץ ישראל.  פנייה לקבל את ישראל לתוך משפחת העמים.
• פנייה אל בני העם הערבי תושבי מדינת ישראל בקריאה לשמור על השלום ולהשתתף בבניין המדינה. לערבים אזרחי ישראל מובטחים ייצוג במוסדות המדינה אזרחות ושוויון.

כמו כן יש התייחסות לנציגות מתאימה בכל מוסדות השלטון.

            ההתחייבויות השונות כלפי ערביי ישראל

            הענקת אזרחות :”..אנו קוראים… לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל… ליטול חלקם   

            בבניין  המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה”.

            נציגות שווה: “…ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים”.

            שוויון זכויות: מדינת ישראל: “תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל  

            דת, גזע ומין”.

            חופש דת, לשון, חינוך- אומנם ישראל היא מדינה בה הרוב הוא רוב יהודי, אך ישראל   

            מעניקה לכל אזרחיה באשר הם זכות להקים מוסדות דתיים, ע”פ רצונם, ולהאמין לפי  

            רצונם, לדבר בלשונם ולהתחנך על פי דרכם.(זכויות  קבוצת מיעוט).

• פנייה אל מדינות ערב השכנות : ישראל מצהירה על כוונות לשלום –המדינה מושיטה יד לשלום ושכנות טובה. ישראל קוראת לשיתוף פעולה עם מדינות ערב ולקיים עזרה הדדית למען קידומה של המדינה במזרח התיכון כולו. 
• פנייה אל העם היהודי בתפוצות להתלכד סביב המדינה ולסייע לה בעליה ובבניין המדינה ובחיזוקה.

חותמי המגילה – שלושים ושבעה חותמי מגילת העצמאות היו חברי מועצת העם. 25 מהם חתמו על המגילה בטקס הכרזת המדינה ו־12 מחברי המועצה, שלא יכולים היו להגיע מירושלים הנצורה לטקס, הוסיפו את חתימותיהם מאוחר יותר.  (מועצת העם הייתה הפרלמנט של היישוב שהוקם לקראת הכרזת המדינה. מועצת העם הוקמה על-ידי ההנהלה הציונית ב־12 באפריל 1948, לקראת הכרזת המדינה. המועצה מנתה 37 חברים, מתוכם נבחרו 13 חברים למנהלת העם, הקבינט של היישוב והגוף המבצע העליון שלו.)

למי מיועדת המדינה לפי המגילה?  ליהודים המתגוררים בארץ ישראל, ליהודי הגולה המוזמנים לעלות לארץ ולערבים המתגוררים בשטח המדינה.

מה אין במגילה?  לא הוזכרו גבולות המדינה (ההכרזה הייתה בתקופת המלחמה  ותוצאותיה לא ידועות.

המילה דמוקרטיה אינה מופיעה , אם כי הערכים הדמוקרטים מוזכרים,  ואין אזכור של אלוהים , במקום זה מופיע המונח “צור  ישראל”.(למילה צור שתי משמעויות-ה’ או ביטחון).

מעמדה המשפטי של המגילה – מבחינה משפטית נחשבת מגילת העצמאות  לאחד מהיסודות החוקתיים של המדינה. יש הסכמה רחבה על חשיבות הכרזת העצמאות כמסמך המצהיר על עקרונות היסוד של המשטר במדינת ישראל ומנחה את רשויות השלטון בפעולתן, אך היא אינה נחשבת לחוקה.

השופט אגרנט טען כי ההכרזה היא מסמך המבטא את ה”אני מאמין” של העם ושל מקימי המדינה, מהווה מסד חוקתי, והיא משמשת בסיס לפסיקה כשאין חוק העונה על הצרכים.

ההכרזה משמשת בסיס לפרשנות של החקיקה כשיש חוקים שניתנים לפירושים שונים, אבל ,ההכרזה אינה כובלת את ידיה של הכנסת לחוקק חוק העומד בסתירה לרוח ההכרזה או לדברים המפורשים בה. כשיש הוראת חוק העומדת בסתירה לעקרונות המצויים במגילה- החקיקה של הכנסת עדיפה. זאת משום שהכנסת היא המייצגת את הריבונות של העם.