עידן
ש”י עגנון
ש”י עגנון נולד בגליציה כשמואל יוסף צ’צ’קס ועלה לארץ ישראל בשנת 1908.
ב 1912 היגר לגרמניה עד ל1924, אז חזר לא”י . בעקבות פרסום סיפוריו ” עגונות “ שינה את שמו לעגנון. ספריו תורגמו לשפות רבות בכל בעולם, סיפוריו עוסקים בנושאים הקשורים לעם היהודי ולנושאים פסיכולוגים. ליצירותיו שפה ייחודית המערבת מקורות השראה יהודיים
( תנ”ך, תלמוד, חסידות ) בשילוב עם ספרות מערבית בת זמנו.
בין ספריו: אורח נטה ללון, סיפור פשוט, האדונית והרוכל, תהילה.
פרק א’ – אקספוזיציה
מקום
הסיפור מתחיל בבית חולים.
בפרק ב’ ניתן להבין שהעלילה מתרחשת בווינה , אוסטריה .
האווירה
האווירה משלבת הרמוניה ודיס הרמוניה:
הרמוניה בתיאור האחות יחסיה לחולים ויחס החולים והצוות אליה.
דיס הרמוניה בשם הסיפור ” הרופא וגרושתו ” – אנו מבינים שיהיו כאן גירושין.
ה”שחור בעיני התכלת של דינה “, פצועי מלחמת העולם הראשונה ואזכור הנאצים-
מלחה”ע ה 2..
התקופה
הסיפור פורסם ב 1941. העלילה מתרחשת בין שתי מלחמות עולם כפלאש – בק של המספר, במבט לאחור. הוא מספר על הפרופסור שלהם שמת בשואה, נרצח על ידי נאצי במחנה ריכוז. (מלחה”ע ה-2 בפרק ט’- “כל בעלי המומים שעשתה המלחמה ” – מעט לאחר מלחה”ע ה-1.
הדמויות
המספר הרופא, זהו מספר גיבור, המדבר בגוף ראשון.
הסיפור מסופר לנמען כלשהו מנקודת מבטו .
אם בפרק א’ אנו מבינים שהוא אחד מאנשי הצוות של בית החולים, בפרק ב’ ברור לנו שהוא הרופא: דינה אומרת לו ” אדוני הדוקטור”.
דינה– בעלת עיני תכלת “שחורה” רמז מטרים להמשך, אחות בבית החולים , מתוארת כיפה, בלונדינית, בעלת לב זהב , נעימה ,שקטה, חייכנית, החולים וצוות בית החולים אוהבים אותה כולם.
האחות הראשית – צנומה, חמוצה, שונאת אדם. תיאור זה מהווה אנלוגיה ניגודית לדמותה של דינה, כדי להדגיש את תכונותיה החיוביות של דינה.
חולים/ רופאים – כולם אוהבים את דינה, כך הם תורמים להארת דמותה, כדמות חיובית מאד.
פרק ב – המפגש בין הרופא לדינה האחות
הרופא פוגש את דינה ומציע לה ללכת יחד לפרטר (פארק שעשועים בווינה ) ולאופרה.
הוא מזמין אותה לדייט ודינה נענית להצעה בשמחה. דינה מחליפה בגדים לאחר העבודה והרופא אומר ש”הוכפל חינה ( יופייה ) ” .
“ישבתי בחדרה ונסתכלתי בפרחים ( סמל ליופי , אסתטיקה, רומנטיקה ) שעל שולחנה ואצל מיטתה הצרה” – רמזים מטרימים לפרחים שיופיעו בהמשך הסיפור.
המיטה הצרה הם רמז מטרים לכך שהיא רווקה , אך בקרוב תינשא ותתגרש, תחזור להיות לבד.
הרופא מנסה להרשים את דינה בחוכמתו הרבה – הוא אומר לה שמות הפרחים בלטינית ובגרמנית.
הזוג יוצא בדרכו לפרטר בחשמלית;
החשמלית הראשונה הייתה תפוסה עד אפס מקום, בחשמלית השנייה יש מקום לדינה בלבד, ללא הרופא, לכן הם יורדים ממנה ומצפים לשלישית – רמז מטרים לכך שאל להם להיות זוג.
החשמלית השלישית ריקה לחלוטין. “קרונותיה ריקים מאדם “. זה רמז מטרים לזוגיות שונה , לא נורמטיבית ומבודדת.
בסוף פגישתם הראשונה הרופא מציע לדינה נישואין.
פרק ג’- תקופת האירוסין
“לא היו לי ימים מאושרים כימים שבין האירוסין לנישואים”- הוא אומר זאת ממרחק של זמן , הכוונה לכך שבאופן יחסי זו הייתה התקופה הטובה והיותר מאושרת עבור הרופא, טרם ידיעתו על הלבלר. למרות אושרו היחסי, אנו רואים שדינה אינה מאושרת ” אבל תכלת שחורה זו שבעיניה השחירה כעננה שעומדת להוריד דמעות “. המספר, ואנו יחד עמו, איננו יודעים מה הסיבה לעצבותה של דינה, הרופא חושש שעצבותה קשורה למשפחתה, אך מבין שאין זה כך, הוא אף מגלה שמשפחתה אמידה.” פרנסתם הייתה בריווח “, ” נתגאה לבי בי “. הוא מרוצה מהעובדה שארוסתו בת עשירים, זה מובן עוד יותר על רקע הידיעה שהוא בן עניים. ” שמץ העצבות שבה…להציק לה לגלות טעמו של דבר” – עצבותה של דינה גורמת להתנהגות האובססיבית של הרופא בדבר סיבת העצב. לאחר גילוי הסיבה, הקנאה החולנית תתבטא באובססיה שתלך ותתגבר עד כדי טירוף.
פרק ד’ – גילוי סודה של דינה – הסיבוך
גילוי סודה של דינה- “תלתה עיניה בעיני ואמרה דברים היו לי עם אחר”- היה לה קשר רומנטי עם אחר לפניו, היא אינה מתחתנת בבתוליה, בניגוד למקובל באותה תקופה. לפי הרופא יש בה כתם, פגם, היא אינה טהורה.
תגובתו של הרופא –”רפה לבי ואחזתני צינה” , הוא מקבל זאת קשה, מרגיש חולשה וצמרמורת, אך לא מראה זאת כלפי חוץ. דינה חששה שארוסה יגיב באופן קשה על גילוי הסוד, כעת משחשבה שהוא לוקח זאת בקלות, נרגעה.
הרופא שואל את דינה לגבי הבחור, מה מקצועו, מעמדו, היא אמרה שהיה לבלר קטן ( פקיד ). הרופא אומר לה שהוא תמה על כך שפקיד קטן לקח את ליבה ועזב אותה. כנראה לא היה ראוי לה מלכתחילה. דינה השפילה עיניה ושתקה. הוא לא הזכיר את הנושא עד שנכנסו לחופה.
פרק ה’ – החתונה
דינה והרופא לא הזמינו אורחים לחתונתם, המספר אומר שבאותה תקופה לא נהגו לחגוג , “משתה ושמחה” – הימים שלאחר מלחה”ע ה-1 , בעקבות התמוטטות הקיסרות האוסטרו – הונגרית היו ימים של חוסר יציבות חברתית וכלכלית. המוזמנים לחתונה היו מנין אנשים (10) – המספר המינימאלי לטקסים יהודיים דתיים, ” בני אדם עלובים”. אורחים אלה הגיעו לחתונה הישר מהלוויה. “בגדיהם היו עגומים”.
במהלך החופה השמש בחר 4 מנוכחים ונתן בידיהם את מוטות החופה. אחד מהם רכן וכך התמוטטה החופה . התמוטטות החופה מהווה רמז מטרים להתמוטטות העתידית של נישואיהם.
על מה חושב הרופא במהלך החופה ?
הוא נזכר באדם שאהובתו כפתה עליו לשאת אותה לאישה. בעת חתונתם , כדי להתנקם, הוא מזמין את כל מאהביה לשעבר. הוא יודע שהמעשה מכוער, אך מרגיש שלמרות זאת הוא חביב עליו. הפנטזיה משתלטת לו על ההיגיון. זה מהווה רמז מטרים להתעללות שלו בדינה לאורך נישואיו, בשל האהוב לשעבר.
פרק ו’ – ליל הכלולות
הרופא מספר לנמען שבליל הכלולות הם הגיעו למלון כפרי קטן ( צימר ), בחדרם היה זר פרחים, שושנים אדומות . שושנים מהוות סמל לרומנטיקה, אהבה וארוטיקה. בתרבות המערב וביהדות הם סמל לפוריות, מיניות. הוא מוטרד מי הביא את הפרחים לחדר, הרי אך אחד לא ידע שהם באים. לאחר מכן נראה לו מוזר שדינה ,חובבת הפרחים אינה טורחת להריחם או להתלהב מהם.” שכחה ולא הריחה”. ככל שהמספר מציק לדינה בנושא הפרחים, כך התכלת השחורה שבעיניה משחירה יותר ויותר. הוא מוטרד מהשושנים בגלל באהוב לשעבר, הוא חושד שיתכן והפרחים שלו. לאחר מכן במפגש האינטימי ביניהם – הם מתנשקים, דינה ” עמדה ופשטה את שמלותיה במתינות יתירה ותיקנה את שיערה “. – היא מושכת את הזמן. אז מביטה בריכוז בשולחן- יש עליו טקסט נוצרי מהברית החדשה :” חכו לאדוניכם בכל עת שיבוא “- דברי הטפה נוצרים, המתנה לישו שיביא את הגאולה. “נטלתי את סנטרה ” – הוא הסית את פניה ואמר לה: ” כבר בא אדונך ” – הוא מתייחס אליה כאדון , כרכושו, קניין שלו.
במהלך מפגש אינטימי זה הוא שומע לפתע קול רגליו של אדם בחדר הסמוך , מסקרן אותו מיהו אותו אדם. הוא מאמין שאלה צעדיו של הלבלר, חושב שהוא שכר חדר לידם כדי להפריע להם. דינה חשה שהוא לא איתה , שמשהו מעסיק אותו, שאלה אותו מה קרה והא אמר “נטרפה דעתי” ,הוא סיפר לה והיא התייפחה בבכי. הוא התבייש.
– תחילת חיי הנישואים `פרק ז
“מאז ואילך לא זז אותו אדם מעיני” – התעצמות האובססיה של המספר בלבלר. המחשבה עליו אינה עוזבת אותו והוא נזכר באובדן בתולי אשתו עמו. המספר מזכיר את הלבלר, היא בוכה והוא מפייס אותה “הייתה בוכה הייתי מפייסה” . אבל מתוך הנשיקה הזו שמע צליל של הנשיקה שנשק לה החבר הלבלר. (הוא מדמיין).
הוא אומר “אנשים משכילים אנו , בני אדם מודרניים … ולמעשה גרועים אנו מכל מחזיקי נושנות ” . זו מסקנת המספר בנוגע לבני דורו, בעיני המספר האדם המודרני, המערבי הוא משכיל , נאור , רציונלי , אך בעצם הוא אינו טוב יותר מהעולם הקדום שהפגין את יצריו ולא התבייש בהם. המספר הוא משכיל , איש מדע מודרני, אך יחד עם זאת אנו רואים את היצריות , והקנאה העזה שמנחה אותו , קנאה לבתולי אשתו שאבדו . ההשכלה והליברליזם הם בעצם מסיכה.
בפרק זה חלה החרפה במצבו הנפשי של המספר. כל דבר מזכיר לו את הלבלר . למשל , שושנים אדומות . השנה הראשונה לאחר החתונה הייתה גרועה – כל מעשה של דינה מתפרש בעיני המספר כקשור לאהוב לשעבר. הוא מתחיל לחטט בספריה , מחשש שהיא מחביאה את מכתביו של האיש . הוא מתחיל לקרוא רומנים על אהבה , על מנת לחקור נשים בוגדניות. השנה השנייה הייתה עוד יותר גרועה מן הראשונה . התנהגותו האובססיבית עד טירוף, מחלישה את דינה וגורמת לה לחלות , ואז הוא חושב : “עכשיו הוא מקלקל עם נשים אחרות ולי הניח אישה חולנית לטפל בה”. בשנה השלישית מידרדר המצב עוד יותר , דינה מתעלמת לחלוטין מאזכוריו של הלבלר , היא אדישה , לא בוכה יותר ובכך שוברת את ההרגל של פגיעת המספר – דינה בוכה – המספר מפייס את דינה וכך חוזר חלילה. המספר מאשים את דינה וכועס על אדישותה.
– נקודת המפנה ביחסים – מחשבה על גט`פרק ח
תיאור של ערב אחד , כשמצב המספר חמור, העובדה שאשתו גידלה שיער ארוך ויפתה , מעבירה אותו על דעתו . הם כמעט לא מדברים ביניהם. דינה מעלה בלחש את האפשרות של גט ומציינת שלדעתה זהו רצונו של המספר והיא רק נענית לרצון זה. היא מודה שהיא מסכימה לכך למען שלומו הנפשי של בעלה ולא למען עצמה. זה גורם למספר להרגיש שהוא מאוהב בה שוב , ומעריך דבר רק לאחר שהוא עומד לאבד אותו. דוגמא לרכושנותו. הוא מרגיש אשמה על כך שהוא מאמלל אותה ומחליט לא להזכיר יותר את הלבלר.
– הלבלר מתאשפז בבית החולים במחלקתו של הרופא`פרק ט
יום אחד הגיע לבית החולים חולה חדש – הלבלר, אהובה של דינה לשעבר. הרופא זיהה אותו על פי השם על הטבלה. הוא מחליט לפנק את החולה ולטפל בו באופן מיוחד תוך כדי כך למד את התנהגותו ואת תנועותיו וניסה לחקות אותו. “ולא עוד אלא שאני מביט בו ומתבונן בו שמא אלמוד מה קלט הוא מדינה ומה קלטה דינה ממנו ומתוך שנתעסקתי בו , סיגלתי לי מקצת מתנועותיו” . לצוות האחיות הוא סיפר שיש לו מחלה חדשה שהוא רוצה לחקור עליה .כשסיפר על החולה לדינה, היא לא גילתה כל התעניינות וזה גרם לו לחשוד עוד יותר . בסוף הרופא השפיל את החולה , נקם בו. למרות שהבריא, פקד על האחיות להחזיק בו עוד ועוד, הוא פיתם אותו באוכל טוב וגרם לו להשמין מאוד. לאחר מכן, לקראת יציאתו מבית החולים הוא אמר לו שהוא יודע מי הוא ושהוא הרס לו את החיים. “אין אתה יודע מי אני , אבל אני יודע מי אתה . אתה הוא זה שהבאת כליה עליי …” הוא כעס עליו מאוד . חזר לעבוד אך לא היה מסוגל להתרכז בדבר , המציא תירוץ לצאת משם. “יצאתי מבית החולים כמי שנטרפה דעתו” הלך והשקיע את יגונו במשקה.אשפוזו של הלבלר החריף את הבעיה של המספר וגרם לו לחשוב עליו כל הזמן – האובססיה התעצמה .
– חלומו של הרופא`פרק י
המספר מספר לאשתו על הלבלר החולה , היא מתעלמת ושותקת, וזה מכעיס אותו עוד יותר. הוא ממשיך לנסות לחכות את קולו ואת תנועותיו של החולה. לילה אחד חלם עליו חלום ובחלום הלבלר שב להיות חולני ורזה , פניו נראו למספר נעימים וסימפטיים. בחלום המספר מתחרט על האופן בו נהג בלבלר החולה וחש רגשות אשמה כלפיו. הוא שואל אותו על מה ולמה הוא מתנקם בו? ” וכי בשביל שאינסתני אתה מבקש רעתי”. על פי דברי הלבלר בחלום, אנו רואים כי המספר מודע לכך שהוא זה שכפה את נוכחות הלבלר בקשר שלו עם דינה.
ביקור זוג החברים
לאחר מכן מתוארת פגישה של דינה והרופא עם זוג חברים שלהם. הפגישה עברה עליהם בנעימים , “הוא סיפר מעיניינו של יום ואשתו סייעתו בזיו היוצא מעיניה ” – ניכרת מערכת יחסים טובה בין בני זוג אלה , הם משלימים זה את זה.
הפגישה עם זוג החברים מהווה אנלוגיה ניגודית למערכת הזוגית של דינה והרופא:
- הזוגיות של החברים היא זוגיות טובה ומאושרת, בניגוד לזוגיות הבעייתית של דינה והרופא.
- לאורחת עיני תכלת ושיער זהוב כשל דינה – זו מעין “דינה אידיאלית”, ללא השחור בעיני התכלת, ללא ה”כתם , של דינה , כזו יכלה להיות דינה .
- החברה מסכימה עם בעלה “מסייעת” לו ואילו הרופא אינו רואה את אשתו כמסייעת ותומכת.
- דינה יכלה להיות מאושרת כמוה, אילולא נישאה לרופא.
שיתוף דינה בחלום
לאחר שהחברים הלכו , הרופא משתף את דינה בחלומו.
דינה מגיבה ברעד, זעזוע. היא מחבקת אותו בחיבה ובעיקר מרחמים. למרות זאת, הרופא חש שהלבלר נמצא שם וחוזר ואומר את דבריו מהחלום :” וכי בשביל שאינסתני אתה מבקש רעתי”. דינה מבינה עד כמה קשה מצבו הנפשי של בעלה, ולא מאמינה שיוכל להשתפר.
פרק יא ‘ אחרון – דינה נועלת את הדלת בפני בעלה
דינה אינה מסוגלת להמשיך כאלו לא קרה דבר, היא נוהגת בבעלה כזר, בהמשך מעלה שוב את נושא הגט והוא אינו מוכן ומעמיד פנים שאינו מבין את כוונתה, דינה לא מסוגלת לסבול זאת יותר ונועלת את עצמה באחד החדרים בבית. המספר מתדפק על הדלת במשך שעות רבות, הלילה יורד והוא חושש שהיא התאבדה, היא אינה פותחת את הדלת.
לאחר שהיא יוצאת , היא קרה ונראית חיוורת כמתה. המספר מנסה להתפייס אתה, אך השקט נמשך רק 2-3 ימים.
ביום האירוסין המספר מציע לה לבקר בכפר בו חגגו את ליל הכלולות. דינה אינה מוכנה לנסוע אתו , אומרת לו שאינה יכולה כיון שהיא צריכה לצאת לעבודה. המספר מתנגד לכך ואינו מבין לשם מה היא מטפלת בנערה משותקת מבלי לבקש שכר. דינה אמרה שהיא חייבת לצאת לעבוד, הרופא אומר שהיא יכולה להתפרנס משכרו והיא אומרת שיתכן שבהמשך תצטרך לפרנס את עצמה , היא מכינה את עצמה לגירושין , מאמינה שיגיעו בזמן הקרוב ולכן עליה לפרנס את עצמה.
נושא הגט עולה שוב, דינה אומרת שהיא רוצה להתגרש למענו ולא למען עצמה.
סיום הסיפור :
בסוף המספר נותן לדינה גט, אך מבחינתו הקשר אתה לא הסתיים. הוא עדיין זוכר את צבע עיניה ואת חיוכה, ומידי פעם קורא לה לבוא אל מיטתו ולטפל בו כאחות אל חולה, כפי שקראו לה החולים בית החולים.
המספר, שהתחיל את הסיפור כרופא, מסיים אותו כחולה, חולה נפש.
המספר אומר שנמנע מלהביא עמה ילדים מחשש שיהיו דומים “לו “– ללבלר.
הוא מסיים את הסיפור בהווה ואנו מבינים שסיפר אותו לנמען כלשהו ” ידידי” . הסיפור קרה בעבר , לפני השואה. המספר שרד. איננו יודעים מה עלה בגורלה של דינה.
אמצעים אמנותיים
ז’אנר (סוגה )
זהו סיפור קצר ריאליסטי פסיכולוגי המתמקד באישיותו המתוסבכת של המספר ובהשפעה של תסביכיו על מערכת היחסים עם אשתו.
סגנון הכתיבה ריאליסטי – תיאור אמין ופרטני של חייהם של בני הזוג והיחסים ביניהם. על מנת להוסיף לסיפור אמינות עגנון בחר במספר גיבור שמספר את סיפורו לנמען כלשהו.
שם הסיפור והאירוניה בסיפור
- שם הסיפור “הרופא וגרושתו” מרמז על בעיות עתידיות , אנו יודעים מראש על כישלון הנישואים.
- על פי הכותרת, הרופא מוצג כחיובי ודינה כשלילית, במציאות זה הפוך, כך נוצרת אירוניה: הרופא הוא יותר חולה מאשר רופא, ודינה אישה אהובה וחיובית מאד, שלא ראויה לתואר “גרושה”. בניגוד למצופה מהכותרת , אנו מתוודעים למערכת יחסים בין גבר לאישה , אשר בסיום היצירה ידה של האישה על העליונה.
- המספר הוא רופא, אך אינו יכול לרפא את עצמו, הוא מדען , משכיל , מודרני ורציונלי, אך מתנהג באופן יצרי, על פי דחפים בלתי נשלטים, שהורסים את נישואיו ואת חייו, כמו כן, מושגיו לגבי תפקיד האישה במשפחה, מיושנים ושמרניים.
ארמז מקראי – שמה של דינה
שמה של דינה רומז לדמותה של דינה בת יעקב, עליה סופר בספר בראשית שנאנסה על ידי שכם בן חמור. הוא רצה לשאת אותה לאישה ויעקב הסכים ,רק בתנאי שכל השבט יעבור ברית מילה. לאחר שבני השבט עושים שאת , מתנפלים עליהם אחיה של דינה ורוצחים את הגברים והנשים. כשיעקב בא בטענות אל בניו על מעשיהם , הם משיבים לו :” הכזונה יעשה את אחותנו ?” בראשית , לד’.
משמעות הארמז והשוואה בין שני המקרים:
- בשני הסיפורים מדובר באישה צעירה ויפה בשם דינה, שקיימה יחסי מין לפני נישואיה.
- בשניהם מהווים הקנאה והעלבון אלמנט רגשי מרכזי: אחיה של דינה המקראית מקנאים לאחותם וחשים שחיללו את כבוד המשפחה, על ידי ההשפלה בעקבות האונס. הרופא בסיפור של עגנון מקנא באהוב הקודם של דינה וחש פגוע מכך שהיא אינה בתולה, ושאדם נחות במעמדו היה אתה לפניו.
- שתי הנשים חוות אלימות : דינה המקראית – אונס ודינה בסיפור התעללות נפשית על ידי בעלה.
- במרכז הסיפורים – יצרים: יצר המין ויצר ההרס . במקרא – אונס דינה ונקמה בבני השבט. בסיפור – הקנאה החולנית של הרופא.
- דינה המקראית נאנסה ואילו דינה בסיפור שכבה עם בן זוגה , יתכן שאהבה אותו.
- דינה המקראית חיה בתקופת התנ”ך – תרבות שבטית, שמרנית עתיקה ולעומתה דינה בסיפור היא בת לחברה תרבותית, מערבית, משכילה ומודרנית.
רמזים מטרימים
- שם הסיפור.
- התכלת השחורה בעיניה של דינה- רמז לפגימה בדינה ובנישואין, כשבסופו של דבר הפגימה העיקרית היא ברופא.
- הפרחים בחדרה של דינה – רמז מטרים לפרחים בהמשך.
- המיטה הצרה בחדרה של דינה- כאלו אין מקום לשניים.
- החשמלית שצריכה להסיע אותם יחד מלאה ואינה מסוגלת לקלוט אותם יחד- רמז לאי התאמה בין הרופא לדינה.
- הטיול בגן והשיחה על נפגעי המלחמה ובעלי המומים – רמז לפגיעה הצפויה בנישואיהם.
- טקס הכלולות בהשתתפות אורחים עלובים שהגיעו מהלוויה והחופה המתמוטטת – רמז למות / התמוטטות הנישואים בהמשך.
- הסיפור הפנימי בו הוא נזכר בעת החופה.
- טריקת הדלת ונעילתה על ידי דינה לאחר אחת מהתקפותיו של הרופא , סימן לנתק , לכישלון היחסים ולאובדן האהבה שלא מגיעה למימוש.
הסיפור הפנימי
הסיפור שבו הרופא נזכר בעת החופה, על הגבר שהביא את מאהביה הקודמים של אשתו לחתונתם, כנקמה על שאילצה אותו להינשא לה. סיפור בתוך סיפור. יש תקבולת ישירה בין סיפור זה לסיפור המסגרת , רמז להתעללות הנפשית שתגיע מצדו כלפי דינה לאחר הנישואים.
מוטיבים
- מוטיב הפרחים ושושנים אדומות – שושנים מהוות סמל לרומנטיקה, אהבה וארוטיקה. בתרבות המערב וביהדות הם סמל לפוריות ומיניות.
- הפרחים בחדרה של דינה – הרופא מנסה להרשים את דינה בחוכמתו ואומר לה את שמות הפרחים בגרמנית ובלטינית .(פרק ב’)
- בליל הכלולות – השושנים האדומות בחדרם. השושנים האדומות מסמלות את הקנאה החולנית שמסנוורת את הרופא.
- השושנים האדומות מוזכרות בפרק ד’, כשהמספר מודה שהוא נזכר בלבלר בכל פעם בוא רואה פרח או שושנה אדומה.
- מוטיב העיניים
- בפתיחה לדינה עיני תכלת שחורה – מסמל את הסוד או הפגם שיש בדינה, אך בסופו של דבר הפגם הגדול הוא דווקא במספר.
- בתקופת האירוסין ” תכלת שחורה זו בעיניה השחירה כעננה שעומדת להוריד דמעות “(פרק ג’).
- לאחר גילוי הסוד עיניה של דינה בלומות .
- עיני התכלת של האורחת , תכלת נקיה לא שחורה.
מוטיב זה מייצג את רגשותיה של דינה , מבלי שתביע אותם לאורך הסיפור.
- מוטיב הטירוף
מוטיב זה מאפיין את הרופא.
לאורך הסיפור מצבו הולך ומחמיר, תסביכיו מתפתחים לכפייתיות שגובלת בטירוף. הקנאה מעבירה אותו על דעתו. הטירוף תמיד מוזכר כשהוא חושב על הלבלר.
- ” החיוך שהעביר אותי על דעתי” (פרק ג’ )
- “העבירו אותי פסיעותיו על דעתי.” ( פרק ו’)
- ” יצאתי מבית החולים כמי שנטרפה דעתו.” (פרק ט ).
אפיון הדמויות
הרופא
דמותו מורכבת ומתפתחת, הרופא בן עניים ששיפר את מעמדו והתקדם בעזרת השכלה.
הוא סובל מתסביכים רבים: תסביך נחיתות–
כיון שיצא ממשפחה ענייה, רכש השכלה והגיע למעמד מכובד, אין הוא מרגיש שווה בין בני אותו מעמד.
הוא מקנא בדינה על כך שמשפחתה עשירה.
רגשי הנחיתות שלו גורמים לבעיותיו הרבות; הוא רכושני, מתייחס לדינה כאל רכוש ” משומש” פגום. אופן חשיבתו מעוות– אם הלבלר עזב את דינה , כנראה שיש בה פגם. הוא אינו יכול להתגבר על הקנאה האובססיבית שלו ,כאשר הוא מגלה שלדינה היה אהוב אחר.
אינו מצליח להשתחרר מהתפיסה השוביניסטית שלפיה אישה הנכנסת לחופה כאשר אינה בתולה, היא אישה טמאה.
במהלך הסיפור, הרופא עובר תהליך התדרדרות בהתנהגותו
האובססיבית – כפייתית. התנהגות זו מתאפיינת ברגשי נחיתות, חוסר בטחון עצמי, חשדנות, קנאה חולנית, פרנויה, כפייתיות, אלימות נפשית כלפי אשתו והזנחת חובותיו כרופא, הוא ממרר את חיי אשתו ומוביל אותה באין ברירה אל הפרידה הבלתי נמנעת.
דינה
דינה אישה צעירה , יפה וטובת לב מאד, משמשת כאחות בבית החולים ואהובה על כולם. היא צנועה ונבונה, ומבינה מהר מאד מה עובר על בעלה. במשך 3 שנות נישואיהם היא נופלת קורבן להצקותיו ההולכות ומחמירות. כאשר היא מבינה שאין מוצא, היא מחליטה להיפרד.
בתחילת הסיפור דינה בלטה בהתנהגות פסיביות: היא נענתה במהירות ובפזיזות להצעת הנישואין בפגישה הראשונה, ויתרה על חתונה ראויה, התעלמה שוב ושוב מהערותיו הפוגעות של בעלה, אך בהמשך הפכה לאקטיבית ואסרטיבית יותר ויותר. היא המשיכה בחייה, החלה לעבוד כדי לא להיתלות כלכלית בבעלה והביאה לפרידה כדי לשקם את חייה.
דינה היא דמות אנושית העוברת במהלך הסיפור מחולשה לעוצמה. ניתן לראות בדמותה, בניגוד לבעלה, דמות מתקדמת , מודרנית היוצאת נגד מוסכמות חברתיות מיושנות ושמרניות. שלא כמנהג הנשים באותה תקופה, היא מתגוררת לבד, מפרנסת את עצמה, היא מתירנית וליברלית (היה לה קשר מיני לפני נישואיה ). היא נישאת עם הרופא מתוך אהבה, בניגוד למנהג השידוכים באותה תקופה . כשמתברר לה שלא יהיה פתרון למשבר, היא יוזמת גירושין בתקופה שגירושין היו נדירים ובלתי מקובלים.
