סיכום – הקיץ גווע מאת ביאליק | סיכום לבגרות בספרות

הקיץ גווע מילים

הַקַיִץ גוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם

וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָמָן

שֶל-שַלֶכֶת הַגַנִים וְשֶל-עָבֵי עַרְבָיִם

הַמִתְבּוֹסְסוֹת בְדָמָן.


וּמִתְרוֹקֵן הַפַרְדֵס. רַק טַיָלִים יְחִידִים

וְטַיָלוֹת יְחִידוֹת

יִשְאוּ עֵינָם הַנּוֹהָה אַחֲרֵי מְעוּף הָאַחֲרוֹנָה

בְשַיָרוֹת הַחֲסִידוֹת.


וּמִתְיַתֵם הַלֵב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר

עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַפֵק בִדְמָמָה:

“בְדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵאתֶם אַדַרְתְכֶם?

צְאוּ הָכִינוּ תַפּוּחֵי אֲדָמָה.”

זהו שיר לירי קצר בעל שלושה בתים, כאשר בכל בית ארבע שורות. השיר עוסק בחילופי עונות השנה ובמובן זה הוא דומה לשיר “צנח לו זלזל”. השיר בנוי במתכונת של שיר קינה (שורה ארוכה, ולאחריה שורה קצרה) על מותו של הקיץ ובואו של החורף.

הבית הראשון

הקיץ גוע – האנשה. הקיץ נגמר – מת מות מלכים, דבר שמודגש באמצעות תיאור הצבעים – זהב וכתם, צבעי מלכות ועושר, ארגמן – בגדי אצולה. מתחיל הסתיו – שלכת והשמיים מתכסים עננים בערב. במקביל הצבעים מייצגים את תחילת הסתיו – צבעי העלים הנושרים בשלכת: צהוב, אדום (“מתבוססת בדמן” – האנשה). הדם, במקביל, מייצג את מות הקיץ.

המבט של הדובר תופס את הן את השמיים (שקיעה) והן את הארץ)שלכת).

המוות של הקיץ מתרחש בשיא יופיו כשם שהאדם מת בשיא פריחתו. מות הקיץ מתואר בשיא היופי, עירוב של ארוס ומוות.
בבית הראשון מתואר גן רחב טבול בצבע עלי השלכת המאדימים, ובצבעם של העננים לקראת ערב. באמצעות האנשה נוצר שילוב בין דמיון ומציאות. האנשת הקיץ ועבי הערביים המתבוססות בדמן. הצבע האדום צבע דם ומלכות מציף ושוטף את המראה כולו.

בשיר ישנם שני ציוני זמן-
א. סוף הקיץ
ב. שעות בין הערביים

הבית השני

ומתרוקן הפרדס. – משפט קצר שמדגיש את הטרגיות ונותן כותרת. הפרדס מתרוקן – מזג האוויר אינו יפה יותר לטיולים. הפרדס עצמו בשלכת. טילים יחידים וטילות יחידות – המחבר מפריד בין הטילים ולטילות בצורת הניסוח, ובכך מדגיש שכל אחד מטייל לבד = תחילת בדידות, סוף האהבה והמיניות. המקום אינו ראוי יותר לחיים – דבר זה מודגש ע”י כך שהחסידות כולן עזבו, וכעת עוזבת אחרונת השיירות – לארצות החום. הטילים הבודדים מביטים בנהייה אחרי הציפורים – מבט שמכיל בתוכו קינה לקיץ וגם רצון לנדוד עם הציפורים. עזיבת החסידות מסמלת את המעבר למקום בו יש חיים ואת סוף החיים במקום שנעזב.

– הצבעים השולטים בבית זה הם אפור ולבן, צבעים המעידים על בוא החורף. בית זה עומד בסימן ההתרוקנות, ההעלמות וההתדלדלות. “ישאו את עינם הנוהה” שילוב בין סינקדוכה (פרט המייצג את הכלל העין את המטיילים) ומטפורה . תחושת הגעגוע שולטת בבית ומחליפה את היופי, הצבע והמלאות.

בית שלישי

– “מתייתם הלב”: כך נפתח הבית. מטאפורה זו מבטאת תחושת אבל ובדידות. . החורף משמעו מוות בארצות אירופה הקרות. “…וְיוֹם סַגְרִיר עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַּפֵּק בִּדְמָמָה” – אוקסימורון – מצד אחד החורף הוא עצמתי ומצד שני הוא שקט – אין חיים, ישנו המוות, קור, כפור – הכל קודר. בשתי השורות האחרונות ישנה תפנית כלשהי. פנייה אל החיים להתכונן ולהשמר מפני החורף. החורף קורא לבני האדם לצאת לקור ולהכין אוכל עוני לזמנים הקשים- תפוחי אדמה. תחושה של ערפל אפור אופפת את הבית, טווח המראה מצומצם ביותר, האווירה הקודרת בסוף הסתיו אופיינית ליצירת ביאליק.

במישור הגלוי של השיר מתואר חילוף עונות ולכאורה השיר הוא שיר טבע.

במישור הסמוי חילוף העונות מסמל את האדם שהולך ומזדקן. שיאו של הפחד מפני הזקנה בא לידי ביטוי באחיזה בדברים הפשוטים- נעליים, מעיל, מזון וכדומה. תהליך ההתרוקנות בא לידי ביטוי גם במצלול העשיר בבית הראשון, והחורקני בבית השלישי, וכן באורך המשפטים. הבית הראשון משפט מתמשך המקיף את כל טורי הבית, בדומה למבט, בבית השני שני משפטים הראשון קצר וחותך. הבית השלישי קצוץ במשפטים קצרים ושאלות רטוריות המקנות גוון אירוני להזיית היופי של הקיץ הגווע בפאר מלכות.

חלוקת השורות יוצרת קצב איטי של גסיסה (גוויעה), דעיכה מפאר הקיץ: דבר שנעשה ע”י צבעים חמים – ארגמן, זהב, כתם -אל הקדרות האפלה והאפרורית של החורף – הפרדס מתרוקן, האנשים בודדים, הציפורים עוזבות, היום סגריר, דממה וחוסר צבעוניותם של אביזרי החורף: אדרת, תפוחי אדמה, נעליים. נוצר גם ע”י ריכוז תארים (בעיקר ריבוי צבעי הקיץ) בבית הראשון, לעומת מיעוט התארים לאורך השיר עד לסופו, הבית האחרון, ובו התארים – דממה, סגריר. השיר הוא שיר רומנטי המתאר ערגה לקיץ מלא האהבה והחיים. המבנה הוא כזה: הבית הראשון כתוב ללא סימני פיסוק, מה שמביא לקריאתו בנשימה אחת. המשפט הראשון בבית השני הוא משפט קצר, מה שגורם לשבירת הקצב השיר והאטה. ככל שמתקדם השיר, והחורף קרב,הקצב נעשה איטי ומקוטע יותר. לאחר התיאורים הרומנטיים, מגיעות 2 האחרונות השורות הקצרות, הפרקטיות, הפונות פנייה ישירה וחסרת דימויים אמצעיים אומנותיים – התארגנו לקראת החורף.

משמעות השיר:

ניתן לטעון כי השיר הוא שיר טבע כלומר שיר המתאר את בוא הסתיו, את הסגריריות ואת העצב המלווה את סוף הקיץ, את בוא הקור, את הדאגות לקראת החורף ואת המלנקוליות המשתלטת על הכל, שעה שהקיץ גווע, ושהסתיו בא. ניתן להוסיף שבוא הסתיו ביהדות מקביל לבוא הימים הנוראים, תקופה של חשבון נפש, של צפייה דרוכה ולהתכנסות בתוך הבית.

אפשרות שנייה, היא לראות את השיר כביטוי להלוך נפש של תקופה שלמה בהיסטוריה היהודית, תקופה של חשש רב של אכזבה מכשלון אוגנדה, של דאגה בעקבות מות הרצל ושל חרדה בעקבות הפרעות בקישינב, שכפי שאנו יודעים משירים אחרים, השפיעו רבות על ביאליק. פרשנות זו מסתמכת על תיאור השקיעה, כתיאור של התבוססות בדם, ועל תחושת ההתייתמות המתוארת בשיר. מקום התקוות הגדולות שבאו בעקבות קונגרס באזל נראות פתאום רחוקות. השיר מבטא אם כן תחושה של יאוש, של חשש ושל רצון להסתגר בתוך הדברים הבסיסים ביותר (תפוחי אדמה) בגלל שהעתיד נראה מאיים כל כך.

לא ניתן לקבוע בוודאות איזו פרשנות היא “הנכונה”. שתיהן מקובלות על פרשנים רבים והחשוב הוא לדעת כיצד כל אחת מהן מסתמכת על השיר כדי להצדיק את עמדתה.

האמצעים האומנותיים:

1. המבנה התחבירי: בשיר הזה משמש המבנה התחבירי כאמצעי אומנותי של ממש. השילוב בין משפטים ארוכים ומעט קשים לקריאה ולהבנה, ובין משפטים קצרצרים, יוצר מתח אומנותי המתאר את החרדה והמתיחות לקראת בוא הסתיו. הקורא הקורא את השיר חש מעין אי נוחות בקריאת השיר בגלל השילוב בין שני סוגי המשפטים ובגלל שהמשפטים הקצרצרים (מתרוקן הפרדס, מתיתם הלב) בנויים באופן שאיננו רגילים בו, כיוון שהפועל קודם לשם.

2. ו’ החיבור: הבית השני והשלישי מתחילי ב-ו’ החיבור, מה ששומר על קשר כרונולוגי בין הבתים ומחבר את המציאות החיצונית למציאות הפנימית.

3. פערים לשוניים: רוב השיר כתוב בשפה גבוהה, עשירה בתיאורים. שתי השורות האחרונות כתובות בשפה יומיומית, מעשית מאוד, והן מסתיימות בלשון ציווי שאינה משאירה מקום לתיאורים. פער זה מדגיש את החזרה אל היום יום, אל השיגרה, אל האפרוריות, וכך גם השפה של הקיץ נראית שונה משפתו של הסתיו. את מקום הצבעים, צבעים זוהרים (זהב), צבעים עזים (כתום וארגמן), תופסת האפרוריות, החדגונית של תפוחי האדמה, הנעליים והמעיל.

4. האנשה: לדוגמא: הקיץ גווע (בית ראשון) מתיתם הלב (בית שלישי)

מושגי מילים:הַנּוֹהָה – מחפשת

אַדַּרְתְּכֶם – מעיל